מראי מקומות

• מקורות יסוד – כתובות נב: המשנה וסוגיית הגמרא שעליה עד 'לא תקינו רבנן' (3 שורות מלמטה); בבא בתרא קל. המשנה, קלא. 'בעי רבא… בלשון ירתון' [עדיף עד סוף הסוגייה 'תקנתא אתקנתא' [מומלץ לעיין ברשב"ם ובר"י מיגאש המובאים בדף].
• כתובת בנין דכרין בזמן הזה – רמב"ם אישות טז:ז; רא"ש כתובות ד:כד; שו"ת הריב"ש סימן קו; אבן העזר קיא:ב – הגהת הרמ"א.
• תקנת הגאונים לגבות כתובה ממטלטלין – איגרת רב שרירא גאון קיג, קטז; אוצר הגאונים כתובות חלק התשובות תקלא, תקלד; עיטור מאמר י 'ובמטלטלי… נינהו; רמב"ם אישות טז:ז-ט; רמב"ם מלוה ולווה יא:יא; הקדמת הרמב"ם למשנה תורה 'וכל בית דין… כל ישראל'
• כתובת בנין דכרין ממטלטלין – כתובות נב: תד"ה ותגבה ובתוספות ר"ש משנץ ד"ה ותגבה; רמב"ם אישות טז:ז
• מוכרת ומוחלת כתובתה – נג. 'בעא מיניה רב יימר… אחילתא'; רשב"א ד"ה מוכרת; ר"ן על הרי"ף יט: ברב אלפס, ד"ה מוחלת; רמב"ם אישות יט:ג

שאלות למחשבה:

• יסוד הדין – מה טיב המפגש בין כתובות ל'יש נוחלין'? מדוע תקנו כב"ד? איך הדין פועל – ירושה? מתנה? תנאי בית דין? עמדו על העולה מסוגיית בבא קלא.
• גאונים – שחזרו את שיטות הגאונים [והראשונים הנזכרים]. מה הנימוקים של מי שלא גובה כב"ד? מה סוברים האוחזים בכב"ד על טענות אלו?
• גביית כתובה ממטלטלין – ראו את המקורות על תקנת הגאונים. מה הסבר מחלוקת הראשונים האם כב"ד נגבה ממטלטלין?
• מה משתקף מכל הדיון לאורך כל החוליות שלה על חובת חכמים לתקן תקנות בתחום האישות? [שים לב שגאונים לא אכפו את תקנת כב"ד אבל תקנו תקנה משלהם].

תקציר השיעור

כב"ד נתקנה בכתובה להתמודד עם דילמה אימננטית [ראו שיעור 15], ולכן גדולה התמיהה לנוכח ישטת הגאונים שאין לגבות הזמן הזה את כתובת בנין דכרין. השיעור נפתח בסקירת המקורות המתעדים את שיטת הגאונים, יש שם שני נימוקים. רב נטרונאי נימק כי יש לעשות שומא לבחון האם יש מותר דינר, רב שרירא הבין שהכוונה שקשה לערוך א השומא ולכן הקשה מדוע לא נגבה כב"ד כאשר ברור שיש מותר דינר. רב מתתינו הציע שלא גובים כי מטרת התקנה היתה לעודד לתת לבת נדוניה, ובזמן הגאונים אנשים נתנו לבנות בלי להשאיר לבנים. רב חנינא גאון צירף יחד את שני ההסברים, ורב שרירא ורב האי הסתייגו.
שני הנימוקים הצטרפו יחד כי יש שני מוקדים גם בסוגיות הגמרא סביב בנ"ד. הסוגייה בכתובות נב: מציינת את המגמה של התקנה, איזו בעיה היא באה לפתור. אולם ההלכה היא מערכת של חלויות, וכדי לתקף את כב"ד, חכמים נזקקו למנגנון ההלכתי של ירושה, וזו נדונה בסוגיית בבא בתרא קלא. לעתים היה צריך לצמצם את התקנה למנגנון, לדיני ירושה. לעתים המנגנון הציע יותר מהמגמה, ואז חכמים צמצמו את מנגנון [ראה סוגיית כתובות נב:]. בסוגיית בבא בתרא קלא רב פפא מצביע שלאמתו של דבר אין מנגנון הלכתי שיכול לתקף את כב"ד, שהרי היורשים לא באו לעולם בזמן מתן הכתובה. רב פפא סבר שלכן כל תקנת כב"ד היא תקנת חכמים. אביי השיב לו שעדיין תקנת חכמים מאמצת מודל קיים ומשלימה פרט חסר.
היוצא מסוגייה זו שאין מנגנון הלכתי שמתקף אוטומטית את כב"ד. תורך דברי הגאונים הוא צירוף הנימוקים. כיוון שהתחוור להם שלא נכון לעודד מתן נדוניות, לכן הם מנעו מהמנגנון לתקף את כב"ד. תורף דברי רב נטרונאי הם שכיוון שיש צורך לעתים בשומא, הרי שזה מלמד שהתקנה לא חלה אוטומטית, אלא היא חלה מכוח מעורבות בית דין, והם בוחרים עתה שלא להתערב. רב שרירא הורמב"ם הבינו שתנאי בית דין תיקף אוטומטית את כב"ד, ולכן היא חלה מאליה גם בזמן הזה. הרמב"ם מצא מענה אחר: תקנת הגאונים לגבות כתובה ממטלטלין בזמן הזה לא כוללת את כב"ד.
סקרנו את המקורות על תקנת הגאונים [באדיבות מאמרו של פרופ' ברודי, כלום היו הגאונים מחוקקים?, שנתון המשפט העברי יא-יב]. התקנה תוקנה עקב המעבר מחקלאות לעיר ולחיי מסחר, היא נתקנה בידי שתי ישיבות, ישיבת סורא וישיבת ראש הגולה, אך לא התקבלה בישיבת פומבדיתא. שיטת הרמב"ם שלא גובים כב"ד ממטלטלין, מביאה לתוצאה דומה לשיטת הגאונים על כב"ד בזה"ז. היות ולרוב האנשים לא היו קרקעות, ממילא שלא גבו מרובם את כב"ד.
בעלי התוספות חלקו ולשיטתם תקנת הגאונים כוללת גם את כב"ד. יסוד המחלוקת שלהם עם הרמב"ם הוא בהבנת דין כב"ד. לשיטת התוספות הבנים יורשים את הכתובה, וממילא שהתקנה של הגאונים כוללת את כב"ד. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם הירושים יורשים סכום שזהה עם סכום הכתובה, ולכן התקנה על הכתובה לא חלה בהכרח על כב"ד.