מראי מקומות

• משנה כתובות ה:ה; תוספתא כתובות ה:ד
• כתובות נט: 'טוחנת.. סמוך לפירקה' ובתד"ה ארבע ובתד"ה תני
• כתובות סא. 'הכניסה לו שפחה.. אבי סדיא'
• כתובות סא: 'ועושה בצמר.. נרדשיר'
• ירושלמי כתובות ה:ו [בדילוג החלק שעוסק בהנקה]
• רמב"ם אישות יב: א-ד; כא:א-יח
• שו"ת מהר"י באסן סימן לח

תקציר השיעור

משנה זו משלימה פן מרכזי של תנאי הכתובה: מדובר בהתחייבות הדדית לניהול משותף של משק בית, והאחריות מתחלקת בין בני הזוג. במבנה החברתי שנהג בזמן חז"ל היתה חלוקה ברורה של אחריות בין בני הזוג. גם כיום הכתובה תובעת מאתנו לחלק אחריות; במציאות החברתי כיום ניישם בצורה קצת שונה.
ניתן לפלח את המלאכות לפי היחס בין חובת המלאכה ובין הכניסה לו שפחות. משם עולה שיש קבוצה אחת של טוחנת אופה ומכבסת, ייתכן שאינן פעולות יומיומיות ואינן נעשות בבית. יש קבוצה של ניהול משק הבית: בישול והנקה [לא נדון בשיעור זה למה הוא נכלל בניהול הבית ולא מתואר כחובת אמא כלפי בנה]; הצעת המיטות; עושה בצמר.לעשייה בצמר שני פנים: פן אחד כלכלי והו המכונה 'מעשי ידיים'; פן שני הוא הפן של עיסוק ביישובו של עולם.
יש קבוצה נוספת של מלאכות שהיא בעלת פן אינטימי, כרחיצת ידיים ורגליים, אלו מהווים קבוצה בפני עצמה והסימן לכך שנידה נמנעת מלעשות אותן לבעלה.
הכניסה לו שפחות: ברש"י מתבאר שהכוונה שהיא ממלאת את חובתה לעשיי המלאכות באמצעות השפחה או כסף נדונייתה למימון השפחה; בריטב"א על פי הירושלמי מתבאר שמי שיש לה ממון לשפחות היא במעמד חברתי גבוה, ולא מצופה ממנה לעשות את המלאכות בעצמה.
הרמב"ם מציג את נושא 'הכניסה לו שפחות' הפוך מהמשנה. במשנה משמע שאשה חייבת בכל המלאכות ויכולה להיפטר על ידי 'הכניסה לו שפחות'; הרמב"ם מתאר שאשה חייבת במאלכות אינטימיות ועשייה בצמר, ומתחייבת במדיה והם עניים במלאכות הבית. עדיין צריך לשאול מדוע אז, זה 'נופל' עליה. מסתבר גם בעושר האחריות עליה, היא אחראית לפקח ולניהל, ולכן בעוני היא זו שעוה את המלאכות.