מראי מקומות

א. פתיחתא

• משנה כתובות ה:ז; תוספתא כתובות ה:ז
• עמוד על משמעות המונח 'מרד', ראה תוספתא תרומות י:ח
• מבקש ללמוד בבקיאות גמרא עם רש"י מהמשנה סג. עד המשנה סד:. במהלך הלימוד שימו לב לתוכן הסוגיה, חלוקת הסוגיה ליחידות, לנושאי הדיון, מי האמוראים בסוגיה.
• ירושלמי כתובות ה:ח, 'הכא את מר שבעה… הרעיבתו'
• רמב"ם אישות יד: ו-טז

ב. מורדת ממאי?

• שיטות האמוראים בתלמודים
• סג. תד"ה רב הונא; ר"י מיגאש ד"ה אבל ממלאכות; פירוש המשנה רמב"ם כתובות ה:ז; רמב"ן ד"ה מורדת
• מטיבי לכת מוזמנים לעיין ברי"ף כו. 'מורדת ממאי… כרב הונא', ובהשגות הראב"ד ובספר הזכות; ריטב"א על הסוגייה

תקציר השיעור

השימוש במונח 'מרד' הוא חריף, ויש לו צליל של ניסיון לסיים את הנישואין. צליל כזה נשמע בתוספתא תרומות י:ח שמצאה לנכון לקבוע שאשת כהן שמרדה אוכלת בתרומה, כלומר היה עולה על הדעת שהיא כבר לא אשת הכהן.
ברור אפוא שכדי להחשיב פעולה כמרד היא אמורה להיות מהותית לחיי הנישואין. לכן ברור לסוגיית הגמרא שמרידה מתשמיש היא מרידה. דיון הסוגייה על מרידה ממלאכה כרוכה בכך שחיי זוגיות כוללים גם ניהול של מערכת כלכלית וחובות ניהול משק בית. האם אי ביצוע החובות האלו נחשבת כמרידה?
ראשונים דנו בהיקף המחלוקת בין רב הונא ור' יוסי ברבי חנינא על מרידה ממלאכה. תוספות תלו את המחלוקת במחלוקת האמוראים האם אשה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה. הם בחנו אפשרות שריב"ח סובר שהיא יכולה לומר כן רק ביחס לעושה בצמר, וממילא שמרידה כאן היא ממלאכות אחרות; סופו של דבר הם דוחים זאת. הראב"ד סבור שהמחלוקת היא רק על עשייה בצמר והיא תלויה בשאלה האם אשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה; כו"ע מודים שמרידה ממלאכות הבית היא מרידה. לשיטתו, מלאכות אלו הן חלק מהגדרת האישות. הרמב"ן חולק וסובר שבמקרה של מרידה מ-7 מלאכות לא מפעילים את הסנקציה של הפעלת הפחתה מהכתובה, אלא על האשה לממן את עלות המלאכות האלו שייעשו על ידי שפחה/עוזרת, והוא מתבטא כי הם 'דבר שבממון'. יש רצו לדייק שלשיטתו חובת עשיית המלאכה אינן חלק מהגדרת האישות אלא חובה ממונית בלבד. לענ"ד נכון יותר לפרש שהם אמנם חלק מהאישות. ברם היות וניתן לעשותם על ידי אחרים, שהאשה יוצאת ידי חובתה במימון שלהם ולא מפעילים את סנקציית הפחתת הכתובה. נכון להבחין בין האחריות לוודא שהמלאכות ייעשו לבין השאלה האם יש כאן שבירת כלים של מערכת היחסים.
שאלה מרכזית בסוגייה היא לברר מה מגמת הסנקציות שמוטלות על בן הזוג המורד – לדכא את המרד ולהמשיך את האישות או להביא אותו לידי סיום? נדון בכך בשיעור הבא.
מפתח גדול להבנת הסוגייה זה המודעות לסדר הדורות והנתון שיש תנועה בתוך השיטות, ואף סוג של מטוטלת. הדבר עולה כבר בתוספתא בה רבותינו חולקים ומכריזים 4 שבתות. נעסוק בכך בשיעור הבא.
נחתום שבסוגיית הבבלי דורות ראשונים של אמוראים דנים בפרשנות המשנה ובברייתא; דור רביעי עוסק בפסיקה, רק דור 6 יוצר הבחנה בין בעינא ליה ובין מאיס עליי – הכל בשיעור הבא.