מראי מקומות

א. פתיחתא – מבט מסכם לסוגייה

מציע שתשימו לנגד עיניכם שאלות מתוך הסוגייה, גם אם בשלב ראשון אין לכם תשובות ברורות, במהלך הלימוד בדקו את העמדה שאוחזים הגאונים והראשונים בשאלות אלו

• רבותינו – למה הם חתרו כשהם קיצרו את תקופת המרידה: 'למחוץ' את המרד ולגרום לאשה להפסיק למרוד או האם אם חתרו לקראת גירושין מהירים? [שאלו את עצמכם מה הנסיבות שיביאו את הבעל לתת גט, מה משמעות איבוד הכתובה לאחר חודש].
• האם כבר בסוגייה ניתן למצוא אחיזה בכפייה של הבעל לגרש במקרה של 'מאיס עליי'?
• אף שלא נספיק את העיון בנושא זה -חשבו על המשמעות של היקף הכתובה שהאשה מאבדת במקרה של מרידה -מה משמעות הדיון בסוגייה על כלתא דרב זביד והדיון בראשונים האם היא מאבדת נכסי מילוג ונכסי צאן ברזל. האם נקודה זו מתקשרת לשאלה הקודמת על המגמה אליה חותרים בעלי ההלכה.
• נקודות פרשניות בסוגייה -מה האשה טוענת בטענת 'בעינא ליה' ומה היא טוענת בטענת 'מאיס עליי'? מה הכוונה 'כייפינן'? למי? שימו לב לנוסח פירקוביץ 187; על איזה מקרה נאמר 'משהינן ליה 12 חודש' ולמה לחכות?

ב. תקנת גאונים

מבקש שתשימו לב הן לפרשנות הסוגייה במקורות הבאים וגם לתוכן תקנת הגאונים והיחס אליו.

• אגרת רש"ג עמ' 100; אוצר הגאונים יבמות חלק התשובות קעה; תשובת רב נטרונאי סימן שד; תשובות רב שרירא בשערי צדק ד:ד:טו
• רי"ף כתובות כז.; רמב"ם אישות יד:ח
• כתובות סג: -רש"י ותד"ה ואינהו ותד"ה אבל אמרה
• להרחבה -מומלץ מאד לעיין בתשובות רבנו תם בספר הישר חלק השו"ת סימן כד
• כתובות סג: רמב"ן; שו"ת הראש" מג:ו

תקציר השיעור

הסוגייה

יש הרבה קריאות לסוגייה, נציע כאן קריאה אחת שנראית לי הפשוטה ביותר.
רקע להסבר: חכמים תיקנו כתובה כדי 'שלא תהא קלה בעיניו להוציאה' ; במקרה של מורדת במידה והאשה מבקשת להתגרש, דווקא הכתובה יכולה להוות את המחסום בינה ובין הגט, שכן הבעל לא מעוניין לשלם. ויתור על הכתובה יכול לדרבן את הבעל לגרש.
דומה שהמחלוקת בין המשנה ובין רבותינו מהותית: דין המשנה שמפחיתים 7 דינרים כל שבוע מביא לכך שתקופת המרד מתמשכת, וכל עוד שיש תשלום כתובה, הסיכוי שהבעל ייתן גט עדיין נמוך. לפיכך שנראה שדין המשנה חתר לשלום בית, להמשך הנישואין, ודאי כל עוד שלא ניכו את מלוא סכום הכתובה. כך ודאי סובר רבי יוסי שממשיך לקנוס את האשה גם מעבר לסכום כתובתה; הוא חותר להמשך הנישואין. בשיטת חכמים, הדבר פחות ברור, מה קורה כשהפחיתו את כל כתובתה. רש"י חושב שאז יינתן גט, ייתכו כי אסור לחיות ללא כתובה.
נראה שרבותינו חתרו לתוצאה שונה – סיום מהיר של המרידה תוך חודש תוך שהאשה מאבדת את כתובתה, כלומר הולכים לסיום הנישואין. כך מפורש בירושלמי שלאחר חודש 'שוברת כתובתה ויוצאת'.
האמוראים סג: נחלקו בפרשנות דין רבותינו – החידוש המרכזי הוא שמתרים בה בצד ההכרזה בבתי כנסיות. נצעד עם פירוש רש"י ל'נמלכין'. לדעתו, רבא פסק כדין המשנה, כלומר העדיף המשך הנישואין, ורמי בר חמא צעד עם רבותינו שהם יבואו לידי סיום. על רקע זה נבין היטב את הצעת אמימר, והיא לבדוק מה האשה מבקשת. במקרה שהיא אומרת שהיא רוצה את המשך הנישואין, נפעיל את דין המשנה [כך רש"י מפרש את כייפינן]; ובמידה והיא אומרת מאיס עליי, היא מבקשת את סיום הנישואין, ואז תקבל גט. סוף הסוגייה שקובעת לחכות י"ב חודש, נתפרשה על ידי גאונים וראשונים כמוסבת על מאיס עליי [רמב"ם חלוק וסבור שבמאיס עליי מגרש לאלתר], ויש כאן עמדה מפשרת. נחכה י"ב חודש [דוןמה לדין המשנה] שמא תימלך בה [וי":א שמא נתנה עיניה באחר], ולאחר י"ב חודש, גט.
שיטת הגאונים, רי"ף ורמב"ם, וכאמור לעיל רש"י, שכופין את הבכל תת גט במאיס עליי. לדעת רובם רק לאחר י"ב חודש; לדעת הרמב"ם לאלתר.

תקנת גאונים

התקנה תוקנה בשנת 651, במעבר לכיבוש המוסלמי. יש שני צדדים לתקנה: 1. לגרש לאלתר [כאמור, הגאונים סברו שמדינא דגמרא מחכים י"ב חודש] 2. האשה תקבל חלק מכתובתה, יש עדויות שונות כמה, האם אף את הכתובה עצמה או האם רק נכסי מילוג וצאן ברזל. ברור שצד זה בתקנה נועד לאפשר לאשה ממון כדי להתקיים, ובכך להפחית את הסיכון שתישאר בנישואין אומללים או שתתאסלם.
הרקע לתקנה לגרש לאלתר: שני נימוקים. 1. שלא תצא לתרבות רעה. אשה שמתגרשת בחוסר כל בסכנה שתתאסלם 2. שלא תפנה למוסלמים שיכפו את הגט. נראה שהיו נשים שעשו זאת. וכך הגאונים ראו שממילא הגט נכפה מיד, אך חששו שגט שכפו אותו הגוים אינו גט וכך ילדיה מבעלה השני הם ממזרים, ולכן תקנו לגרש מיד בכפייה של בית הדין.
הרמב"ם סבר שאין לגאונים סמכות לתקן תקנות, ולכן דחה את תקנת הגאונים. אולם היות והוא פירש את דינא דגמרא שמגרשים לאלתר, הוא הגיע לאותה תוצאה של כפיית גט לאלתר. אולם אין אצלו תקנה שנוגעת לקבלת נכסיה או הכתובה.
ר"ת התנגד ככל הנראה לכפייה, כי חשש ללעז על הגט ושיוציאו לעז שהילדים מנישואיה השניים ממזרים, ולכן הוא פירש מחדש את הסוגייה, שאף בבעינא האשה מבקש להתגרש, וכל ההבדל הוא האם היא עדיין מבקשת את הכתובה או שהיא מוותרת עליו. ר"ת מתאר את דין המשנה כפוגע גם בבעל בכך שנמנע ממנו לשאת אשה שניה. ייתכן שזה על רקע חדר"ג, וכך אף שעליו לתת כתובה, גם הוא ישאף לסיום הנישואין ויתן גט. אף ר"ת הוטרד מהשאלה של גורל האשה, וכך הוא מציע את 'הרחקות רבנו תם', ועיקר חידושו שאין לראות בהם כפיית גט.
שיטת ר"ת השפיעה  על הראשונים שאחריו. רז"ה כותב שתקנת הגאונים היא הוראת שעה. רמב"ן תוקף את הרמב"ם וטוען שדינא דגמרא לחכות י"ב חודש אף במאיס עליי. הוא מסרב שלא להכיר בסמכות הגאונים ועם זאת כותב שהתקנה לא נאכפת. הרא"ש בספרד לא כפה גט.
בבתי דין רבניים היום יש נטייה להכיר בטענת מאיס עליי, ואף לכלול תחתיו קשת רחבה של בקשה לגט.  ב"ד רבני בחיפה הפעיל  את הרחקות ר"ת נגד סרבן גט אלים.